סייה הכפרית האנאלפביתית של איכרים חסרי
קרקעות וחסרי רכוש וכוח כלכלי )אלחאג', 8991;
חטיב, 0891; סרסור, 9991(.
השלטון הישראלי בנה את מערכת החינוך
במגזר הערבי כמעט מהיסוד. חוק לימוד חובה
חינם )9491( חולל מהפכה בשטח החינוך בקרב
הערבים בארץ, שהביאה לידי פתיחת מוסדות
חינוך בכל אתר ולשינוי איכותי וכמותי בסגל
ההוראה הערבי ובפיקוח ברמותיו השונות. אבל
המגזר הערבי לא היה בשל עדיין למהפכה כזאת,
ולכוח האדם שמונה לבצע את המהפכה הזאת,
חסרו ההכשרה המתאימה, וברוב המקרים גם
האקלים והתנאים המתאימים )אבו עסבה, 8991;
אלחאג', 8991; חטיב, 0891; סרסור, 9991(.
מבנה מערכת החינוך היסודי במגזר הערבי
מתייחס לכל מוסדות החינוך והתרבות הפורמלי
–
ים והבלתי פורמליים בחברה
הערבית, מכיתה א' עד כיתה ו'.
מטרת בית הספר היסודי היא
קידום התלמידים במקצועות
השונים, לפי תוכנית החובה של
משרד החינוך, וכן חינוכם וטי
–
פוחם מבחינה מוסרית וערכית
תוך התאמה לדרישות האוכלו
–
סייה והחברה.
לאור הדברים שנסקרו, עסק
המחקר הנוכחי באיסוף מידע על מבנה החינוך
היסודי במגזר הערבי ועל דרכי ההתמודדות של
המורים במערכת זו. תוצאות המחקר עשויות
לשפוך אור על החינוך הערבי בכלל, ועל דמות
המורה הערבי בחינוך היסודי תכונותיו, מטרותיו,
והתלבטויותיו - בפרט. הן עשויות להעלות,
לפתח ולהבנות הצעות והמלצות לשיפור ולקידום
מערכת החינוך הערבית בישראל.
˙ÂÁÈ˙Ù ˙Â¯Ó˘
המגמה הפיידוצנטרית היא שם כולל לכל האי
–
שים והתנועות שהעמידו את חינוכו של הילד
במרכז, וגזרו מכך שינוי בשיטות ההוראה והלמי
–
דה. לפי שיטה זו, אישיות הילד תעוצב מתוך
עצמה ולא מבחוץ, על ידי תכני החברה ומושגיה.
לצורך זה, יש ליצור סביב הילד סביבה טבעית
שתכלול פעילות חברתית, אמנותית ותרבותית,
שתאפשר התפתחות טובה. מגמה זו גם תוקפת
את בית הספר, הרואה כתפקידו המרכזי את
טיפוח מיומנויות היסוד: קריאה, כתיבה וחשבון,
ולימוד מקצועות נוספים )גלבוע, 0991(.
אחד ההוגים המפורסמים שהתחיל במגמה זו
הוא ז'אן ז'אק רוסו )8771-2171(, פילוסוף
שוויצרי של החינוך, אשר הדגיש שלושה עקרו
–
נות מרכזיים: להתחשב בתחושות וברגשות של
הילד, לחנך את הילד על פי טבעו ובמסגרת
טבעית הולמת, להתחשב בסדר עדיפויות הקשו
–
רות בהתפתחותו הגילית של הילד. גם יאנוש
קורצ'אק )2491-8781(, בהשקפתו החינוכית,
הציב את צורכי הילד במרכז העשייה החינוכית.
הוא דרש לכבד את הילד ואת הילדות, לחנך
לערכי אמת, וכי המבוגר אמור לשמש בהתנהגו
–
תו דוגמא אישית עבור הילד.
הוגה נוסף שדגל בגישה הפרוגרסיבית הוא
אלכסנדר ניל )3791-3881(, שהקים את בית
הספר "סמרהיל" באנגליה, כמסגרת פנימייתית
המתאימה להשקפתו החינוכית. ניל סבר כי יש
לאפשר לילד להתעצב בתנאים מוגנים וחופשיים
מנקודת הראות של הילד כדי שיגיע לפיתוח
אישיות מלאה וכוללת. גם ג'ון דיואי )2591-
9581(, פילוסוף והוגה חינוכי אמריקני, ראה בחי
–
נוך מסגרת מעבדתית אנושית, המאפשרת פעי
–
לות בשני מישורים: סיוע לילד כאורגניזם לממש
את הפוטנציאל החשיבתי שלו כאמצעי קיומי
במציאות המעשית, ויצירת תנאים חינוכיים,
המשמשים כסביבה חברתית אורגנית ובלתי
אמצעית. דיואי קרא להעמיד את הלומד במרכז
התהליך החינוכי, לערוך פעילויות חקירה ופתרון
בעיות ותוכניות לימודים אינטגרטיביות )גלבוע,
5991; עאזם, 4002; פרנקשטיין, 9891(.
פריירה )2791(, מתייחס לחינוך המסורתי-
שמרני, שמעמיד את המחנך במרכז, בעוד הילד
צריך להתאים את עצמו למטרות החברה וערכיה,
המועברים מדור לדור משום שהמסורת מסמלת
המשכיות )בודנרו, 4991; פריירה )2791(. פריירה
משתמש במושג "חינוך בנקאי" כמאפיין יחסי
תלמיד ומורה, שבו טווח הקבלה והפעולה של
התלמיד מצומצם. פריירה מציין תכונות רבות של
החינוך השמרני, בהן: המורה מלמד והתלמידים
לומדים, המורה יודע הכל והתלמידים אינם יוד
–
עים דבר, המורה מדבר והתלמידים מקשיבים,
המורה משליט משמעת והתלמידים מצייתים,
המורה בוחר את תוכנית הלימודים והתלמידים
נענים לבחירתו ועוד.
˙‡ ‰· Èχ¯˘È‰ ÔÂËÏ˘‰
È·¯Ú‰ ¯Ê‚Ó· ÍÂÈÁ‰ ˙ίÚÓ
„ÂÓÈÏ ˜ÂÁ Æ„ÂÒÈ‰Ó ËÚÓÎ
ÏÏÂÁ ®±π¥π© ÌÈÁ ‰·ÂÁ
·¯˜· ÍÂÈÁ‰ Áˢ· ‰ÎÙ‰Ó
ı¯‡· ÌÈ·¯Ú‰
53
