תוקפנותם, והדבר מקשה עוד יותר על חשיפת
האירועים האלימים, ועל איתורם של מי שלוק
–
חים בהם חלק.
קמפיינים: השפעתם של קמפיינים תקשורתיים,
הרצאות חד-פעמיות, הצגות, חלוקת עלונים וכו'
על העלאת המודעות לאלימות במגרשים ועל
מניעתה, היא חלקית בלבד. אלה זוכים אמנם
להתעניינות, לרעש תקשורתי, ואף לשיתוף פעו
–
לה, אך בעיקר מצד קהל משוכנע מראש או אוהב
ספורט, שמלכתחילה אינו מעורב באירועי אלי
–
מות במגרשים. אמצעים אלה מרשימים פחות את
בני הנוער, שבעיניהם השימוש באלימות הוא
אמצעי לגיטימי להפגת תסכולים ולפתרון בעיות,
ואליהם בעיקר יש לכוון את תוכניות התערבות.
עובדה זו בולטת לעין באירועים או בטקסים
מיוחדים, שבהם מוזמנים הצעירים כדי 'לחתום'
על קודים התנהגותיים או על
ת נגד אלימות. "מה זה
ֹ
אמנו
החרטא הזה?" שאל נער בן 61,
שהתבקש להגיע לאירוע של
חתימה על אמנה בית-ספרית
נגד אלימות. "הם באמת חוש
–
בים שאם נחתום על משהו כזה,
זה יעזור במשהו? ההפך, אם
יבקשו ממני לחתום, אני דווקא
אכתוב שאני בעד אלימות." למרבה האירוניה, יש
אפילו מי שחווים אירוע כזה כהפנינג חברתי או
כחופשה קצרה מלימודים, בלי שיפנימו את
מסריו. לא אחת אנו מוצאים צעירים שהיו מעור
–
בים במקרי התפרעות במגרשי כדורגל, ורק שבוע
קודם לכן חתמו על אמנה נגד אלימות בספורט!
הכרת החוק: גורם חשוב נוסף, העשוי להסביר
את אלימות הצעירים במגרשי הכדורגל, הוא אי
ידיעת החוקיים הרלוונטיים, ובכלל זה הענישה
ודרגותיה, כפי שקבע המחוקק ביחס לעבירות
אלו )ראו מאמרי "אז מה אם השופט אמר."(.
ø‰Î „Ú ‰˘Ú ‰Ó
המדיניות הישראלית כלפי אלימות במגרשי
הספורט היא ברורה והושקעה בה מחשבה רבה.
מדיניות זו מבוססת על מודלים מקומיים, וגם על
תוכניות שיובאו מחו"ל, והיא כוללת חינוך,
פיקוח, ענישה ואכיפת הענישה. קודם שאציע
דרכי מניעה וטיפול בתופעה, אציג סקירה קצרה
על מה שנעשה עד כה.
מניעה ראשונית פעילויות חינוכיות:
במסגרת
המאבק באלימות בספורט יושמה בשנים האחרו
–
נות שורה ארוכה ומגוונת של פעילויות חינוכיות,
המיועדות בעיקר לדור הצעיר: פרויקטים ייחו
–
דים, מסעות הסברה, ימי שיא, קמפיינים והרצ
–
אות. חלק מן הפעילויות הללו התקיים במסגרת
מערכת החינוך, ואחר במסגרת יוזמות
קהילתיות/עירוניות, או של אמצעי התקשורת,
באמצעותם של משרדי ממשלה, גופים, ארגונים
וקרנות פילנטרופיות. בפני הקהל הצעיר הופיעו
מאמנים, ספורטאים, שחקנים, שוטרים ואנשי
תקשורת, שהרצו על חשיבותה של ההגינות
בספורט.
מניעה ראשונית שיטות הרתעה:
היוזמות
להרתעת צעירים מפני שימוש באלימות בספורט
כללו פעילות מודיעינית של איסוף מידע על
התארגנויות צפויות; הגברת הנוכחות המשטרתית
במשחקי הכדורגל בכלל, ובמשחקים רגישים
בפרט; שימוש במצלמות להרתעה ולאיתור
מתפרעים; הפרדה בין קבוצות אוהדים; פרסום
תקנונים משמעתיים וניירות עמדה, ועבודה
שוטפת לשיפור התשתיות והאחזקה בתוך האצ
–
טדיונים ובסביבתם.
חקיקה וענישה לסוגיה:
החוק מגדיר באופן
ברור מה הן התנהגויות אסורות במגרש, ומה הם
"אירועים חריגים". החוק מפרט גם את דרגות
הענישה, החל מצווי הרחקה ועד לעונשי מאסר,
למעורבים בהשמעת ביטויים גזעניים, באלימות
פיזית ובהכנסת חפצים מסוכנים לאצטדיון,
ובכלל זה קבוצות שאוהדיהן נוהגים באלימות.
חלק מן החוקים, ובראשם חוק איסור אלימות
בספורט )8002(, נחקקו בעקבות מסקנותיהן של
ועדות חקירה פרלמנטריות לבדיקת האלימות
בספורט )1002-5002(.
הלחץ הציבורי הגובר למציאת פתרון לאלימות
במגרשים הוליד הצעות חדשות, שמגמתן הכל
–
לית היא החמרה בהרתעה ובענישה, החל בהוספת
מכשירי בידוק בכניסה למגרשים, תגבור של
מספר הסדרנים והרחבת סמכויותיהם, הגברת
הנוכחות המשטרתית, הפסקת התמיכה או איום
בקיצוץ תקציבים, ועד לאיסור על יציאה לחו"ל
ועל קבלת רשיון נהיגה ומעצרים מנהליים.
לסיכום, בעשור האחרון ננקטו צעדים חשובים
לצמצום האלימות בספורט. יחד עם זאת, הדרך
עודנה ארוכה, והיא מחייבת בחינה מחדש של
20
¨ÌÈ·¯ ÌÈ¯Ú ˙ÚËÏ
¢˙˘Ú¯‰¢ Ì˙‚‰˙‰Ï
‰·ÈÒ ˘È ÌÈ˘¯‚Ó·
¯ÒÂÁ ‡È‰Â ¨˙˜„ˆÂÓ
̉È˙¢‚¯· ËÂÏ˘Ï ˙ÏÂÎȉ
