מה החלק שלי בפספוס הכדור, במקום להאשים
את כל העולם."
ב. עבודה עם הורים - במסגרת התוכנית, אנו
מציעים שני מפגשי הדרכה להורים, שילדיהם
משתתפים בקבוצות כדורגל. להדרכה המוצעת
יש כמה מטרות: גיוס ההורים כשותפים למאבק
באלימות בחברה הישראלית בכלל; הגדלת חלקם
בשיפור יכולתו של הילד לדחות סיפוקים ולקחת
אחריות על התנהגותו; רכישת כלים לתקשורת
אפקטיבית עם ילדיהם כאמצעי לפתרון קונפליק
–
טים בדרך לא אלימה, ויישומם של כלים אלה
במסגרת המשפחתית.
בתחילה, עלולה חובת ההשתתפות במפגשים
לעורר התנגדות בקרב ההורים. אך לאחר מעשה,
רובם מביעים שביעות רצון גבוהה מתוכנית
ההדרכה, אפילו עד כדי הבעת צער על כך שרק
בשלב זה של חייהם זכו להתוודע לנושא בעל
משמעות עמוקה כל כך.
ג. עבודה עם מאמנים ושחקנים - בשלבי
ההכשרה של שחקנים ומאמנים, או במסגרת של
תוכנית השתלמות ייחודית, יש לכלול ידע וכלים
להתמודדות עם האלימות במגרשים. העשרה
ברוח זו תחדד את תחושת האחריות של השחקנים
והמאמנים לנעשה על המגרש, ואת מודעתם האי
–
שית להשפעה לרעה שיש להתנהגותם על הצופים
הצעירים. במקביל, היא תעניק להם כלים יישו
–
מיים להתמודדות עם מצבי לחץ ותסכול בכלל,
ובמגרשים בפרט. הכשרה זו חשובה במיוחד
לנוכח מקרים שבהם שחקן או מאמן, שיצאו
בגלוי נגד התנהגותם האלימה של אוהדי קבוצ
–
תם, הפכו בעצמם קורבנות לאלימות.
ÌÂÎÈÒ
אירועי האלימות במגרשי הכדורגל נעשים
תכופים ומסוכנים יותר ויותר, ושותפים להם
קהלים שונים: בני נוער, מבוגרים, אוהדים, ספו
–
רטאים ובעלי תפקידים. בחלקה הגדול, התופעה
משקפת את נורמות ההתנהגות בחברה הישרא
–
לית, כפי שהן באות לידי ביטוי גם מחוץ לאצט
–
דיון. לכן, כדי להפחית את האלימות, על מערך
המניעה להיות מבוסס על שינוי בחשיבה החבר
–
תית בכללותה.
לתופעת האלימות במגרשים יש הסברים
שונים, המעוגנים בתיאוריות פסיכולוגיות, סוצ
–
יולוגיות ואקולוגיות. במאמר זה התמקדתי
בהצגת התופעה, כפי שהיא משתקפת בעיניהם
של בני נוער שהשתתפו בסדרת מפגשים בתוכנית
למניעת אלימות. צעירים אלה מבקרים באופן
תדיר במשחקי כדורגל, וחלקם נוהגים להפגין
התנהגות תוקפנית. הכרת נקודת המבט שלהם
היא רכיב הכרחי בגיבושן של שיטות פעולה
ממוקדות לצמצום התופעה ולטיפול אפקטיבי
בגילוייה.
במהלך העבודה בקבוצות עלה, כי רוב המש
–
תתפים בתוכנית מסכימים עם תיאור המתרחש
במגרשי הכדורגל, אך יש להם הסתייגויות.
ראשית, הם אינם מגדירים את התנהגותם כתוקפ
–
נית, אלא כנורמטיבית ומקובלת במגרשים. שנית,
הם מצדיקים את התנהגותם בשל מה שהם מגדי
–
רים כקושי בשליטה עצמית עקב הרגשות העזים
שהמשחק מעורר. בנוסף, יש המייחסים את
התנהגותם לגורמים חיצוניים, המביאים אותם,
שלא באשמתם לכאורה, לנהוג בתוקפנות: הסלק
–
ציה המעליבה בכניסה לאצטדיונים, תגובות
קיצוניות של שוטרים, מאבטחים וסדרנים לאירו
–
עים שאינם קיצוניים, צפיפות ואי סדר, עלויות
הכניסה ועוד.
עוד נמצא בעבודה בשטח, כי למרות מדיניות
ההרתעה שהונהגה בארץ בעשור האחרון, ולמ
–
רות הלחץ הציבורי להגביר את אכיפת החוק,
ההתמקדות באיתור של דרכי ענישה חדשות
אינה הפתרון למיגור האלימות. ענישה בלבד
22
